נוכחות היא לא מותרות: איך רגע אחד מול הים מזכיר לנו כמה אנחנו עשירים?

ברגעים שקטים, כמו הליכה נינוחה ליד הים או התבוננות פשוטה ונקייה במה שקורה סביבנו, משהו מפתיע מתרחש: פתאום, מבעד לרעש המשימות והדאגות, אפשר לשים לב שיש לנו הרבה יותר ממה שחשבנו.

כמה מעט נדרש מאיתנו על מנת להפנים את העושר הזה? סך הכל רגע אחד.

רגע קטן לעצור, לקחת נשימה עמוקה, ולהפנות את תשומת הלב למתרחש כאן ועכשיו. להרגיש את מגע החול תחת כפות הרגליים, את הרוח המלטפת, לשים לב לקו הדק והמרהיב שמפריד בין שמיים למים, למפרש שבאופק, לכתמי הצבע המשתנים, לגווני הכחול האינסופיים ולהשתנות המתמדת של הטבע סביבנו.

המשאבים כבר כאן (והם זמינים עבורך)

ככל שאני מתרגלת בעצמי את ההבנה הזו בחיי האישיים, אני מגלה כמה טוב, שקט וכוח אפשר להפיק כאשר אנו מאפשרים לעצמנו להתחבר למה שכבר קיים סביבנו ובתוכנו.

בעולם הטיפול, ובמיוחד בגישת ה-SE (חוויה סומטית), אנחנו קוראים לזה משאבים. משאב הוא כל דבר שמחזיר למערכת העצבים שלנו את תחושת המוגנות, האיזון והחיוניות. והיופי הוא שהם נמצאים בכל מקום, אם רק נסכים להביט:

• בתוכנו: הגוף שלנו, פעימות הלב, הנשימה, המים שממלאים אותנו, מחשבות מיטיבות או זיכרונות נעימים.
• סביבנו: הנוף הפתוח, קשרים טובים עם אנשים שאנחנו אוהבים, והטבע שמזכיר לנו שאחרי כל סערה מגיע שקט.

בכל רגע של עצירה כזו, אנו מגלים שרבים מהכוחות והמשאבים שאנו תרים אחריהם בחוץ כבר נמצאים אצלנו בידיים. אנחנו רק צריכים לזכור לגשת אליהם, לקחת מהם ולמלא את המצברים.

מעשה של נדיבות פנימית

בעיניי, נוכחות (Mindfulness) היא ממש לא מותרות, פינוק או טרנד חולף. נוכחות היא מקור אנרגיה חיוני, מנוע להתחדשות, לצמיחה ולהחלמה של הנפש.

כשאנחנו מעניקים לעצמנו את הרגע הזה לעצור מול הים, מול השקיעה או אפילו באמצע יום עבודה עמוס, אנחנו עושים אקט של נדיבות עמוקה. נדיבות שלנו – כלפי עצמנו.