משבר השכבות: למה הדרך לשינוי מרגישה לפעמים כמו עונת מעבר?

קרה לכם פעם שיצאתם מהבית בבוקר לבושים במעיל כי השמיים בחוץ היו אפורים וקודרים, ועשר דקות לאחר מכן מצאתם את עצמכם מיוזעים, כשהשמש שורפת את המדרכות?

זה מתסכל, זה מבלבל, ובעיקר מרגיש כאילו אין במזג האוויר הזה שום חוקיות.

בעולם הטיפול, אנחנו פוגשים את 'עונות המעבר' האלה כל הזמן. ישנם רגעים או שלבים שלמים בתוך תהליך טיפולי שמרגישים בדיוק כמו יום הפכפך שכזה. אנחנו מנסים לנוע קדימה, אבל המציאות הפנימית שלנו משתנה מרגע לרגע ומותירה אותנו חסרי אונים.

אולם הנה האמת המנחמת: החוויה המטלטלת הזו היא למעשה העדות לכך שהסיפור הישן שלנו מתחיל להשתנות.

ה'חורף' המוכר מול רוחות השינוי

בתחילת הדרך, אנחנו עדיין לבושים בשכבות הישנות שלנו. אלו השכבות שהגנו עלינו במשך שנים: ביקורת עצמית, ריצוי, הימנעות, שליטה, פרפקציוניזם, דאגנות.

הן אולי לא היו נעימות, אבל הן היו מוכרות. הן נתנו לנו תחושת ביטחון מסוימת, גם אם גבו מאיתנו מחיר כבד.

אבל ברגע שאנחנו מתחילים לזוז באמת ולשנות את דפוסי החיים שלנו, אנחנו פוגשים כוחות ועוצמות שעוד לא למדנו לתפעל:

• התפרצויות פתאומיות של חום: אומץ לב פתאומי, חיוניות מחודשת או רצון עז לשינוי שבוער בעוצמה גבוהה, שלעיתים עשויה אפילו להבהיל אותנו.
• רוחות פרצים לא צפויות: רגע אחד אחרי שהגענו לתובנה גדולה ומשחררת, מגיעה פתאום עננה של פחד, או שדפוס ישן תופס אותנו מחדש ברגע של חולשה, ואנחנו מוצאים את עצמנו לא ערוכים.

משבר השכבות: מי אני עכשיו?

השלב הזה מייצר את מה שאני מכנה 'משבר השכבות'.

זוהי התחושה המבלבלת והמתישה של 'מי אני בכלל עכשיו?'. השכבות וההגנות הישנות שלנו (ההימנעות, הריצוי, הפרפקציוניזם) כבר מרגישות כבדות, מחניקות ומיותרות, אבל השכבות החדשות, הכלים החדשים של החמלה, הוויסות והביטחון, הן עוד לא מספיק יציבות, משופשפות או שימושיות עבורנו. אנחנו תלויים בין העולמות.

מבחינתי, טיפול רגשי הוא לא מטרייה שאמורה לשמור עלינו יבשים לחלוטין (הלוואי וזה היה כך). הטיפול הוא המקום שבו אנחנו לומדים יחד לקרוא את מד החום הפנימי שלנו.

בתוך חדר הטיפולים אנחנו לא מנסים 'לעצור' את מזג האוויר הסוער או להכריח את השמש לצאת בכוח. אנחנו הופכים את החדר למעבדה בטוחה: בודקים אילו הגנות ישנות כבר חונקות אותנו וצריך להסיר, ואילו כלים חדשים ורעננים כדאי לנו לארוז בתיק להמשך המסע.

אל תיבהלו מהתעתוע

אם אתם מרגישים לאחרונה שאתם כבר לא מי שהייתם פעם, אבל עדיין לא יודעים מי אתם הופכים להיות – אולי זו לא תקלה.

אולי זו פשוט עונת מעבר.

והבשורה הטובה היא, שעונות מעבר תמיד מתחלפות בסופו של דבר. לאט, בהדרגה, ומתוך הקשבה.