לצמוח בדרכים משלך: מה שפרח אחד על עץ דקל לימד אותי על חוסן

בבקרים שלי, במיוחד בימי החורף הללו כשהאוויר צלול והעולם כולו ממתין בשקט לגשם שישוב, אני נוהגת לצאת להליכה במושב. עם הזמן, הפכתי את הליכת הבוקר הזו ליותר מסתם פעילות גופנית היא הפכה עבורי לתרגול נוכחות פעיל. הזדמנות להאט, לשהות, ולהתבונן על העולם מתוך עמדה של סקרנות נקייה.

ומתוך הנוכחות הזו, אני מגלה שבכל פעם העולם בוחר לחשוף בפניי מתנה קטנה. שיעור קטן שנחבא אל הכלים.

הבוקר, המבט שלי נעצר על מראה לא שגרתי: מתוך הגזע היבש והמחוספס של עץ דקל, צמח ופרח לו פתאום פרח רך, צבעוני ומלא חיים. לא בתוך ערוגת פרחים מסודרת, לא באדמה דשנה ותחת תנאים "אידיאליים" אלא שם, גבוה למעלה, מתוך החספוס של הדקל.

הפרח הזה היה עבורי הוכחה חותכת ומרגשת לכך שהאפשרות לצמוח, להשתקם ולפרוח קיימת בהרבה מאוד דרכים, צורות ומקומות.

לנפץ את תבניות הצמיחה

פעמים רבות בחיים, אנחנו מחזיקים בראש תבנית קשיחה מאוד לגבי איך "צמיחה" אמורה להיראות. אנחנו אומרים לעצמנו שכדי להחלים, כדי להצליח או כדי למצוא שקט, אנחנו חייבים שהתנאים מסביבנו יהיו מושלמים. אנחנו מחכים שהמשבר יחלוף לחלוטין, שהעומס ייעלם, או שהסביבה תשתנה.

אבל הטבע, בדיוק כמו נפש האדם, פועל לפי חוקים עמוקים ופראיים יותר.

דרך הכלים שאני פוגשת בקליניקה (כמו גישת ה-SE וה-ACT), אנחנו לומדים שהחוסן האמיתי שלנו לא נמדד ביכולת שלנו לפרוח רק כשהכל נוח. חוסן הוא היכולת למצוא את הסדק הקטן בתוך המציאות המורכבת, הגסה או המאתגרת ולצמוח מתוכו.

ממש כמו הפרח ההוא על הדקל, לפעמים הריפוי והלבלוב הכי יפים שלנו קורים דווקא במקומות הכי פחות צפויים: מתוך כאב ישן, מתוך שינוי כפוי בחיים, או מתוך הבנה שהדרך שלנו לא חייבת להיראות כמו הדרך של אף אחד אחר.

לפנות מקום ללבלוב שלך

אם אתם מרגישים כרגע שהנסיבות שלכם מורכבות, שהקרקע לא מספיק יציבה או שהתנאים סביבכם רחוקים מלהיות מושלמים – זכרו את הפרח של הבוקר. החיים לא מחכים לתנאי מעבדה כדי להתקיים. הדחף של הנפש שלכם לריפוי ולחיוניות נמצא שם כל הזמן, מתחת לפני השטח, ומחפש את הדרך החוצה.

אין דרך אחת נכונה לצמוח. יש את הדרך הייחודית, הקשובה והנכונה לכם.